בספר דברים פרק כ' מופיעה השורה: "כי האדם - עץ השדה". רבים בוודאי מכירים אותה משירו של נתן זך ז"ל, אולם בסיפור המקראי היא כתובה כחלק מציווי - לא להשחיט את הצומח בעת מלחמה אלא אם יש בכך צורך מובהק. שירים, ניתוחים ופרשנויות רבות נכתבו סביב השורה הקצרה; האם משמעותן היא שבני האדם שווים לעצי השדה? אולי הן מצביעות על מאפיינים דומים ביניהם? ואולי מבקשות לשפוך מעט אור על מערכת היחסים המורכבת - בין האדם לטבע.
זוהי מערכת יחסים שבה האחד לא מדבר את שפתו של השני, אולם מטיילים ומטיילות רבות נשבעו שברגעים מסוימים, בכלל בלי להגיד דבר - הם שמעו והבינו, ורקמו קשר אמיץ ומיוחד עם הצומח. אל תמהרו לקבוע כי היו אלו "מחבקי עצים" בודדים. אחד מהם - היה אותו משורר, נתן זך. ב2014 הוא פרסם מודעת אבל על עץ עתיק שנשקף מחלונו ונכרת על ידי העירייה. לדבריו, זה היה העץ שזרע במוחו את ההשראה לשיר המפורסם והפרידה ממנו הרגישה ממש כמו מוות של חבר יקר ואהוב.
בשנים האחרונות ארגונים רבים מבקשים להעניק לחג ט"ו בשבט משמעות מחודשת, כזאת שמתכתבת עם ערכי היהדות והציונות ודרכם מעלה את המודעות לשמירה על הצומח, למשבר האקלים, לשינויים קטנים שנוכל לעשות בחיינו על מנת שיהיו מקיימים יותר ולשיקום של מערכת היחסים שלנו עם הטבע. את הגישה הזו מובילים סטודנטיות וסטודנטים צעירים, חברי ארגון "בר קיימא" אשר פועלים במכינות, שנות שירות, מדרשות ועוד מגוון מסגרות חינוכיות ברחבי הארץ. דווקא השנה, הרי היא שנת שמיטה – הם מבקשים מאלפי מדריכי וחניכי העמותה לחגוג את ראש השנה לאילנות דרך שינוי הרגלים וחיבור מחודש לטבע.
"יצאנו השנה לקמפיין ט"ו בשבט שמבקש למצב את החג - כחג אקלים. הרי חנוכה זה אור, פסח זה חירות וט"ו בשבט זה חג של אדמה", מסבירה רעות לואיס, מדריכה שפועלת במדרשת תורה ועבודה. "השנה היא שנת שמיטה ואנחנו לא יכולים לשתול, אבל אנחנו כן יכולים לדבר על הסביבה ועל כדור הארץ. לעצור לרגע את העשייה ולהתחבר לרעיון שמוביל אותה. קיימות אומרת שאנחנו צריכים להתפתח, אבל מבלי לפגוע בדור הבא. זה משהו שדורש מאיתנו יותר מחשבה – איך לפעול באופן שהוא לא רק מקדם, אלא גם מקיים. בשנת שמיטה אנחנו גם מאפשרים לאדמה לנוח לרגע, מתחשבים בה, לא שואלים רק מה היא נותנת לנו אלא גם מה היא צריכה. על כל הדברים האלו ועוד אנחנו מדברים בקמפיין. אנחנו מגיעים לבתי ספר, בתי כנסת, קהילות שונות וכל מי שרוצה ומספקים מרצים ומערכי תוכן בנויים ומושקעים שמקדמים את הנושא".
החיבור בין קיימות לערכי היהדות והציונות מסייע לחברי "בר קיימא" להנגיש את נושא הקיימות לציבור הדתי. "כשהתחלתי ללמוד על נושא האקלים בקורס באוניברסיטה פתאום שאלתי - וואו איך פספסתי את הדבר הזה? לא ראיתי שום קשר בין זה שאני שותה מכוס חד פעמית לבין ההתחממות הגלובלית", רעות משתפת.
למה את חושבת שיש פחות מודעות בציבור הדתי?
"לדעתי זו סטיגמה שזה נושא שמשויך למגזר מסוים, אבל יש המון כתבים ביהדות שמדברים על דאגה לסביבה; מתוך דאגה לבריאה; מתוך מידת הצדק; מתוך דאגה לשאר בני האדם ולבעלי חיים".
מאיפה הסטיגמה הזאת נולדה?
"אין לי תשובה טובה לזה. אני חושבת שהחינוך הדתי קצת מפספס כאן - ולכן אנחנו מבקשים להעלות את המודעות. אנחנו מבקשים להיות חלק מהפתרון לזה", רעות משתפת.
ליהיא ירון, חניכה במכינת אדרת וחלק מצוות הקיימות במכינה מצטרפת לדבריה: "אנחנו מכינה מעורבת של דתיים, חילונים ועוד כל מיני על הרצף הזה, ואני רואה שאיכשהו הנושא הזה פחות יושב בראש אצל דתיים. דיברתי עם חבר'ה דתיים מהמכינה שאצלם בבית אוכלים בחד"פ והזוי כמה אין את המודעות הזאת. זה נובע מתמימות כזאת שלא עושים את הקישור, אבל ברגע שמדברים על זה - היחס ממש משתנה. יצא לי להעביר שיעור לכל המכינה על משבר האקלים. שאלו אותי פתאום המון שאלות. אנשים רוצים לדעת ומוכנים גם לשנות הרגלים".
הפעילות של "בר קיימא", תחת תנועת "טבע-עברי", מבקשת לייצר שינוי בנרטיב, לעצב מחדש את האופן שבו אנו תופסים את הקשר בין האדם לסביבה, והם בוחרים לעשות זאת דרך היהדות. הבחירה הזו אמנם מצליחה לקרב אל השיח את הציבור הדתי, אך עלולה להרחיק ממנו אנשים שמזדהים עם דתות אחרות או פשוט פחות מתחברים לדת. אורי אנג'ל, מנהל תחום מכינות שנות שירות, ישיבות ומדרשות מסביר את תפיסת הארגון בנושא: "העובדה שלנו יש זהות מובחנת לא בהכרח אומרת שאנחנו באים נגד מישהו אחר. קיימות עברית, ציונית וישראלית היא הגשמה מלאה של - לחשוב גלובלי, לפעול לוקאלי. קיימות עברית היא לא נגד, אלא פשוט בעד קיימות שמתאימה לנו, לחברי התנועה, ולציבור הממלכתי בישראל – מתוך המורשת שלנו והתקוות שלנו. וכמובן שאנחנו מחזקים כל ארגון סביבתי עם זהויות אחרות".